Vayedaber

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁהֵן נֶאֱמָנִין לְאַלְתָּר. הַחַיָּה וְהַשְּׁייָרָה וְהַמְטָהֶרֶת חֲבֵרוֹתֶיהָ. הַחַיָּה בְשָׁעָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר. מֵהָדָא דִכְתִיב וַתִּקַּח הַמְייַלֶּדֶת וִתִּקְשֹׁר וגו'. שְׁייָרָא. כַּיי דָּמַר רִבִּי סִימוֹן אַחֲוֵי דִיהוּדָה בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רַב. [תִּינּוֹק] כָּל זְמַן שֶׁמּוּשְׁלָךְ לַשּׁוּק אוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ מְעִידִין עָלָיו. נֶאֱסַף צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים וְאָבִיו וְאִמּוֹ נַעֲשִׂין לוֹ כִשְׁנֵי עֵדִים. וְהַמְטָהֶרֶת חֲבֵרוֹתֶיהָ. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁינוֹת בְּמִיטָּה וְנִמְצָא דָם תַּחַת אַחַת מֵהֶן כּוּלָּן טְמֵאוֹת. בָּֽדְקָה אַחַת וּמְצָתָה טָמֵא הִיא טְמֵאָה וְכוּלָּן טְהוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי בָּא. וּבִלְבַד מֵעֵת לָעֵת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ובלבד מעת לעת. משעה שנמצא הדם תולין בזו לטהר חברותיה אבל לאחר מעת לעת אין תולין בה. ואיתא להא בפ' עשרה יוחסין שם:

כולן טמאות. ובמשולבות ודבוקות זו בזו מיירי ואין ידוע מאיזו מהן:

והשיירה. העוברת ממקום למקום ומצאו תינוק מושלך וכשהוא עדיין בשוק בהא הוא דאמרו דאחד מהם נאמן כדר' סימון לעיל:

והמטהרת חברותיה. מחמת שאומרת על עצמה טמאה היא מטהרת חברותיה כהאי דתנינן בפ''ט דנדה:

שלשה הן שהן נאמנין. בעדותן לאלתר אבל לאחר זמן אין נאמנין:

החיה. המילדת נאמנת לומר זה יצא ראשון ובכור הוא:

רַב חִסְדָּא אָמַר. מְשֹׁךְ בְּהֵמָה זוֹ לִקְנוֹת קָנָה. לִקְנוֹת וְולָדוֹתֶיהָ [לֹא] קָנָה. לִקְנוֹת הִיא וּוְלָדוֹתֶיהָ (לֹא) קָנָה. אָמַר רִבִּי נָסָה. הָדָא דְתֵימַר. בְּשֶׁלֹּא הָֽיְתֵה עוֹבָרָה. אֲבָל אִם הָֽיְתֵה עוֹבָרָה עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּאֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ. וְהָתַנֵּי. הַמּוֹכֵר עוֹבָרֵי בְהֶמְתּוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. ווְלָדֵי שִׁפְחָתוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. מַעְשְׂרוֹת שָׂדֵהוּ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. אַוֵּיר חוֹרֵבָתוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. אֶלָּא מוֹכֵר לוֹ בְהֵמָה 9a וּמְשַׁייֵר לוֹ עוֹבָרָהּ. מוֹכֵר לוֹ שִׁפְחָה וּמְשַׁייֵר לוֹ ווְלָדָהּ. מוֹכֵר לוֹ שָׂדֶה וּמְשַׁייֵר לוֹ מַעְשְׂרוֹת. מוֹכֵר לוֹ חוֹרֵבָה וּמְשַׁייֵר לוֹ אַוֵּירָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

משוך בהמה זו לקנות. שתקנה במשיכה זו קנה:

לקנות וולדותיה לא קנה. כן היא הגי' בפ''ק דקידושין הלכה ד' ונכונה היא דמשיכה דבהמה לא מהני לולדותיה וכדמפרש ואזיל:

לקנות היא וולדותיה קנה. והכי איתא התם דמגו דמהני משיכה לדידה מהני נמי לולדותיה:

בשלא היתה. הבהמה עוברה אבל אם היתה מעוברת עשו אותה כאחד מאיבריה ומהני משיכה דידה לעוברה:

והתני. ופריך לה הש''ס על הא דקאמר אם היתה עוברה קנה והתניא בברייתא המוכר עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום משום דהוי דבר שלא בא לעולם:

אויר חורבת לחבירו. להוציא בו זיזין לא עשה כלום דאין כאן על מה לחול הקנין:

ומשייר לו לעצמו דכל כה''ג אמרינן בעין יפה הוא שייר לעצמו:

הדא דתימר. לקנות ולדותיה לא קנה:

משנה: רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר ג̇ חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצָע הֲרֵי שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר חֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצָע הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׂדֵה הַלָּבָן אֲבָל בִּשְׂדֵה הָאִילָן כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ מָסַק אֶת זֵיתָיו כָּנַס אֶת קֵייצוֹ הֲרֵי אֵילּוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר ר' יהודה טעמי' דר' יהודה דקסבר דטעמא דחזקה לאו משום דעד תלת שנין מזדהר אינש בשטריה טפי לא מזדהר אלא דס''ל דטעמא הוי משום דלא שבק אינש דאכלי ארעא דידיה אפי' שעה אחת ושתיק והאי דנתנו שיעור שלשה שנים כדי שאם היה באספמיא שהוא רחוק מהלך שנה מארץ ישראל ויחזיק שנה וכו' אבל אם היה עמו בעיר הוי חזקה לאלתר ובשלש ארצות הללו שאין שיירות מצויות בתלת שנין מיהת הוי חזקה ואין הלכה כרבי יהודה:

עד שיהא עמו במדינה. אחת שיהיו שניהם ביהודה או שניהם בעבר הירדן ואע''פ שזה בעיר אחת וזה בעיר אחרת דכיון דשיירות מצויות היה לו למחות וכיון דלא מיחה הפסיד:

מתני' שלש ארצות בארץ ישראל חלוקות זו מזו לענין חזקה שאם החזיק באחת מאלו הארצות והיה בעל הקרקע באחרת אין חזקתו חזקה לפי שאין שיירות מצויות מזו לזו ואע''פ שאינן שעת חירום ומלחמה סתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי ואם היה בעל הקרקע מוחה לא היה מי שיודיע לזה המחזיק לפיכך היה ראוי לזה המחזיק ליזהר בשטרו וכיון שלא נזהר הפסיד:

ומסק את זיתיו וכנס את קייצו. ליקט תאינים ויבשן והכניסן לביתו הרי זו חזקה כאלו הן שלש שנים ואין הלכה לא כר' ישמעאל ולא כר''ע:

כנס את תבואתו. יין של גפנים:

אבל בשדה האילן. שפירותיה נלקטין לפרקים ענבים בפרק אחד וזיתים בפרק אחד ותאינים בפרק אחד:

בשדה לבן. של תבואות שהכל נלקט בפרק אחד ולפיכך שיעור שלשה שנים בעינן:

בד''א. שצריך שמנה עשר חדש לשדה הבעל:

ר''ע אומר חדש שיש דבר שגדל לשלשים יום כגון שחת וירקות לפיכך אם אכלה ארבעה עשר חדש הוי חזקה ור' ישמעאל סבר אכילת שחת וירקות לאו כלום הוא ולא הוי חזקה אלא באכילת תבואה ופירות גמורים ומיהו לכ''ע צריך י''ב חדש באמצע מפני שבאמצע צריך אכילה חשובה לשנה שלימה:

מתני' שלשה חדשים וכו'. לפי שיש תבואה גדילה לג' חדשים כגון שעורים ושבולת שועל ועדשים ונמצא אוכל שלש תבואות בשמנה עשר חדש:

הלכה: רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים. ג̇ שָׁנִים קָצִיר. ג̇ שָׁנִים בָּצִיר. ג̇ שָׁנִים מָסִיק. רַב אָמַר. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים. ג̇ שָׁנִים מֵעֵת לָעֵת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. כְּשֵׁם שֶׁחֲלוּקִין כָּאן כָּךְ חֲלוּקִין בִּשְׁנֵי אֱלִיָּהוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כשני אליהו. דאמר אם יהיה טל ומטר שלש שנים וגו' וחלוקין אם היו שלשה שנים מיום אל יום או לא:

מעת לעת. שלש שנים שלימות ממש:

גמ' שלש שנים קציר וכו'. כלומר שלש שנים יקצור את התבואה וימסוק את הזיתים ויבצור את הענבים דשלשה שנים בעינן לכל מה שיאכל מהשדה אשר החזיק בה:

משנה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַחֲזָקָה יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל. הָיָה בִיהוּדָה וְהֶחֱזִיק בַּגָּלִיל בַּגָּלִיל וְהֶחֱזִיק בִּיהוּדָה אֵינָהּ חֲזָקָה עַד שֶׁיְּהֵא עִמּוֹ בַּמְּדִינָה. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה לֹא אָֽמְרוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּהֵא בְאִיסְפַּמְיָא וְיַחֲזִיק שָׁנָה וְיֵלְכוּ וְיוֹדִיעוּהוּ שָׁנָה וְיָבוֹא לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כנס את תבואתו. יין של גפנים:

אבל בשדה האילן. שפירותיה נלקטין לפרקים ענבים בפרק אחד וזיתים בפרק אחד ותאינים בפרק אחד:

בשדה לבן. של תבואות שהכל נלקט בפרק אחד ולפיכך שיעור שלשה שנים בעינן:

בד''א. שצריך שמנה עשר חדש לשדה הבעל:

רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנַן. עֶרֶר מָהוּ שֶׁצָּרִיךְ בֵּית דִּין. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עֶרֶר אֵין צָרִיךְ בֵּית דִּין. וְאִית דָּֽמְרִין. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שָׁאַל לְתַלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹחָנָן. עֶרֶר מָהוּ שֶׁצָּרִיךְ בֵּית דִּין. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עֶרֶר צָרִיךְ בֵּית דִּין. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ עָרַר עִמּוֹ בִּפְנֵי פוֹעֲלִין עֶרֶר הוּא. וְצָרִיךְ לְעוֹרֵר עַל כַּל שָׁלֹשׁ שָׁנִים. גִּידּוּל בֶּן מִינְייָמִין הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וַהֲווּ דַייָנֵיהּ חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִי וְרַב הוּנָא וְחִייָה בַּר רַב. אָמַר לוֹן חִייָה בַּר רַב. כֵּן אָמַר אַבָּא. מִכֵּיוָן שֶׁעָרַר עִמּוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת עוֹד אֵין צָרִיךְ לְעוֹרֵר עָלָיו. וְתַנֵּי כֵן. הָיָה אוֹכֵל שֶׁלּוֹ שֵׁשׁ שָׁנִים. עָרַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת. אָמַר לוֹ. אַתָּה מָכַרְתָּה לִי אַתָּה נָתַתָּה לִי מַתָּנָה. אֵינָהּ חֲזָקָה. מַחֲמַת טַעֲנָה הָרִאשׁוֹנָה הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. שֶׁכָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה אֵינָהּ חֲזָקָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. אִם כְּזּוֹ אֵין אָנוּ מְנִיחִין לִגְדּוֹלֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּלוּם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ערר. העירעור מה שהמערער מוחה בהמחזיק מהו שיהא צריך למחות בפני ב''ד דוקא:

אין צריך ב''ד. אלא אם מחה בפני שנים הויא מחאה:

אפילו ערער עמו בפני פועלין. שלו ערער הוא וכלומר דאף דהפועלין שלו לא יגידו לו אפ''ה הויא מחאה דחברא חברא אית ליה:

וצריך לעוררו על כל שלש שנים. בעיא היא אם זה היה בידו השדה שנים הרבה אם צריך למחות בידו בכל שלש שנים או במיחה בשלשה שנים הראשונים שוב אין צריך למחות וקאמר הש''ס דמהאי עובדא פשטי' לה דאין צריך:

הוה ליה עובדא. שהחזיק א' בשלו ומיחה בראשונה ושוב לא מיחה והיו הב''ד שלו ר' חלקיה וכו' ואמר כן אמר אבא רב שאין צריך למחות ולחזור ולמחות:

ותני. תוספתא פ''ב כן:

אתה מכרתה לי. הכי גרסינן בתוספתא וערער עליו שלש שנים הראשונות ובאחרונה אמר לו אתה מכרתה לי ואתה נתת לי במתנה אם מחמת טענה הראשונה אינה חזקה שכל חזקה וכו' כלומר באחרונה אחר שערער זה בתחלה והשיב לו שלא אמר לי דבר מעולם או כה''ג טענה דלאו כלום היא ואע''פ שבאחרונה השיב לו אתה מכרת לי ולא השיב כבתחילה אע''פ כן לא הויא חזקה דמחמת טענה ראשונה היא ואותה טענה לא היה טענה והכי מסיים לה בתוספתא שכל טענה שמקצתה בטלה כולה בטלה. והכא הגי' משובשת במקצת. וש''מ מיהת דמכיון שערער בראשונה וזה לא היה לו טענה שוב אין יכול לומר באחרונה אתה מכרת לי ואף על פי שבג' אחרונות לא מיחה בו:

אם בזו. אם אנחנו נוהגין כזאת ואין חוקרין יותר בדין אין אנו מניחין לגדולי ארץ ישראל כלום שלא לשאול מהם בספק זה ולהגזים הדבר אמר כן. ודוגמתו בריש איזה נשך:

רַב אָמַר. עִיקַּר חֲלִיצָה הַתָּרַת רְצוּעוֹת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵּׁם רַב יְהוּדָה. רִבִּי זְרִיקָן מָטֵי בָהּ בְּשֵּׁם רַב. דִּבְרֵי חֲכָמִים. חָֽלְצָה וְלֹא רָֽקְקָה רָֽקְקָה וְלֹא חָֽלְצָה. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה עַד שֶׁתַּחֲלוֹץ וְתָרוֹק. מוֹדֶה רַב עַד שֶׁתַּחֲלוֹץ וְתָרוֹק. מֵהָדָא דְאָמַר רַב. עִיקַּר חֲלִיצָה הַתָּרַת רְצוּעוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עיקר חליצה התרת רצועות. קס''ד דחליצה היא דמעכבת קאמר ותו לא ופריך והא רב קאמר בשם חכמים עד שתחלוץ ותרוק:

מודה רב וכו'. והתם הנסחא מתישבת ביותר. אף על גב דאמר רב עד שתחלוץ ותרוק מודה רב עיקר חליצה התרת הרצועות וכלומר ודאי תרתי בעינן אלא דבחליצה קאמר דעיקר חליצה התרת הרצועות הוא ולא בעי עד שתשמט היא המנעל מעל רגלו:

רַב אָמַר. עִיקַּר חֲזָקָה הַכְנָסַת פֵּירוֹת. לֹא מוֹדֶה רַב בִּמְנַכֵּשׁ וּבִמְעַדֵּר. מוֹדֶה רַב בִּמְנַכֵּשׁ וּבִמְעַדֵּר. מָהוּ דְאָמַר רַב. עִיקַּר חֲזָקָה הַכְנָסַת פֵּירוֹת. אֶלָּא שֶׁאִם רָאוּ אוֹתוֹ חוֹרֵשׁ וְקוֹצֵר וּמְעַמֵּר וְדָשׁ וּבוֹרֵר וְלֹא רָאוּהוּ מַכְנִיס פֵּירוֹת אֵינָהּ חֲזָקָה אֶלָּא הַכְנָסַת פֵּירוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עיקר החזקה הכנסת פירות. צריך שיעידו שהיו רואין אותו מכניס פירותיו לביתו דעיקר החזקה שיהא נהנה מהשדה שמחזיק בה. וגרסינן להא בפ' מצות חליצה הלכה א' ואגב מייתי להא דלקמן:

לא מודה רב במנכש ומעדר. קס''ד דרב סבירא ליה בהכנסת פירות לחוד סגי ופריך וכי לא מודה רב שצריך שיראוהו עושה מלאכה ומתעסק בעבודת הקרקע באלו השנים שהחזיק בה:

מהו דאמר רב וכו'. הא דאמר רב עיקר החזקה הכנסת פירות הכי קאמר אפי' אם ראו אותו מתעסק בעבודת הקרקע אינה חזקה עד שיראו ג''כ שהכניס פירות דתרוייהו בעינן:

אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וַאֲפִילוּ שְׁתֵּי אבטיניות כְּגוֹן שלומי ונבירו וְהַיַּרְדֵּן מַפְסִיק בֵּנְתַיִים וְעוֹמֵד שָׁם וְרוֹאֶה אֶחָד הַמַּחֲזִיק בַּשָּׂדֶה וּמַחֲזִיק בְּשֶׁלּוֹ אֵינָהּ חֲזָקָה עַד שֶתְּהֵא עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר וּבְאוֹתָהּ הַמְּדִינָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שתי אבטוניות. שתי אפרכיות כמו אלו המקומות שלומי ונבירו שהן סמוכות זו לזו והירדן מפסיק ביניהם ואינם מצוין לבא מזו לזו:

רַב אָמַר. אֵין חֲזָקָה לַבּוֹרֵחַ וְלֹא מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ. שְׁמוּאֵל אָמַר. יֵשׁ חֲזָקָה לַבּוֹרֵחַ וְיֵשׁ חֲזָקָה מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר רַב יִצְחָק. קַרְייָא מְסַייֵעַ לְמַה דָמַר שְׁמוּאֵל. וַיִּתֵּן לָהּ הַמֶּלֶךְ סְרִיס אֶחָד וגו'.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ויתן לה המלך סריס אחד לאמר השב את כל אשר לה וגו'. גבי שונמית כתיב במלכים והנה האשה אשר החיה את בנה צועקת אל המלך על ביתה ועל שדה וגו' ובארץ פלשתים היתה שבע שנים שברחה מפני הרעב כדכתי' התם ומדהוצרך המלך לצות להשיב את כל אשר לה ש''מ דמחזיקין בנכסי בורח ולא היתה יכולת בידה להוציא מיד המחזיקין בדין ועל כן צעקה אל המלך וצוה להוציא מידם:

קרייא. המקרא הזה מסייע למה דאמר שמואל דמחזיקין בנכסי בורח:

יש חזקה לבורח. דעכ''פ היה לו למחות בפני שנים ואע''פ שלא יגידו לזה או שלא יוכלו לבא לשם דקסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה:

ולא מארץ לארץ. וכגון שאין השיירות מצויות מארץ זו לאחרת כדאמר רב לעיל:

אין חזקה לבורח. אין מחזיקין בנכסי בורח שלא היה יכול למחות דמתיירא פן יודע מקומו שנחבא שם:

אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. שְׁנֵי עָרְלָה בֵּינֵיהוֹן.

הלכה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַחֲזָקָה כול' 9b רַב אָמַר. בְּשָׁעַת הַחֵירוּם שָׁנוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' בשעת חירום שנו. הא דקתני עד שיהא עמו במדינה אחת דוקא בשעת חירום ומלחמה שאין השיירות מצויות אבל שלא בשעת חירום אין צריך שיהא במדינה אחת עמו דמחאה שלא בפניו הוי מחאה ואיבעי ליה להאי למימחי דחברא חברא אית ליה והא דקתני יהודה וגליל משום דאין השיירות מצויות מזו לזו וכשעת חירום דמי כדפרישית במתני':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source